israelisinberlin.de

  • הגדלת גודל פונט
  • גודל פונט ברירת מחדל
  • הקטנת גודל פונט
דבר האילן

האירוע הבא של "השולחן": הקרנה מיוחדת של הסרט מיתה טובה

http://spitzmag.de/wp-content/uploads/2015/09/mita-tova.jpg
אחרי פאוזה לא קצרה, אנחנו שמחות להזמין אתכם לאירוע הבא של "השולחן":
הקרנה מיוחדת של הסרט עטור השבחים "מיתה טובה" בקולנוע מובימנטו בקרויצברג, ביום ראשון, 11 באוקטובר, בשעה 12:00 בצהריים.
הסרט יוקרן בעברית עם כתוביות בגרמנית.
טריילר: https://www.youtube.com/watch?v=BhwZegDOKrI

מכיוון שבאירוע הקודם שלנו בקולנוע היו לא מעט אנשים שנותרו מאוכזבים בחוץ, הפעם ניתן לרכוש כרטיסים מראש:
http://www.kinoheld.de/Kino-Berlin/Moviemento%20Kino?showId=1429692188
(יש לגלול מעט למטה ופרטי ההקרנה כבר מופיעים).
הכרטיסים מוצעים במחיר מיוחד של 5 אירו (+ 50 סנט עמלה לאתר ברכישה אונליין).
ניתן לרכוש כרטיסים מראש גם בקופת הקולנוע (ללא עמלה).

במפגש תוכלו לקבל עותק של שפיץ החדש - גיליון דו-לשוני מיוחד בעברית ובגרמנית!

כמו כן אוטה וארן מקפה תמר החדש בפרידריכסהיין ימכרו את מטעמיהם (חומוס עם פיתות בעבודת יד, לבנה, מלבי ועוד הפתעות) בלאונג' של הקולנוע אחרי ההקרנה, כך שאתם מוזמנים להישאר גם ללאנץ'/בראנץ' (תלוי מתי קמתם) ולפטפוטים. 

זוהי כתובת האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/922547284485316/

כאמור, הסרט עם כתוביות בגרמנית, אז כמובן שאפשר להזמין גם חברים שאינם דוברי עברית :)

נשמח לראותכם/ן!
רויטל ("קומזיץ"), נירית ("הבית"), טל ("שפיץ")

עדכון אחרון ב-רביעי, 07 אוקטובר 2015 12:19
 

הסרט משקיפים ברקיע, פרימיירה בברלין

Posterרפאל למקין היה פולני ממוצא יהודי שניסה לשכנע בשנות ה-20 של המאה הקודמת את מערכת המשפט הבינלאומית לקבוע מינוח משפטי לפשעים המזוויעים שבוצעו בבני העם הארמני. לאחר שנמלט מזרועות הנאצים והגיע לארה"ב, טבע למקין את המונח "Genocide" (רצח עם) והקדיש את חייו לבניית מערכת משפט בינלאומית שתיאבק באירועים מסוג זה, תוך שהוא זוכה להצלחה חלקית בלבד. הסרט עוקב אחר יומנו של למקין ואחר מסעם של ארבעה אנשים בני זממנו הממשיכים את דרכו. אלה נאבקים בכל דרך אפשרית על מנת להעמיד למשפט את האחראים לפשעים שבוצעו ומתבצעים ברואנדה, יוגוסלביה,דרפור וסוריה, שעה שהפוליטיקה הבינלאומית לא עושה הרבה מעבר לגינויים רשמיים.
 
הבמאית האמריקאית אדט בלצברג ("ילדים בתחתית") עושה שימוש בכל האמצעים שהקולנוע התיעודי מעמיד לרשותה: ראיונות, צילומים בלוקיישן וחומרי ארכיון מצמררים המתמזגים בעדינות עם קטעי אנימציה יפהפיים, כאשר ברקע מובאים ציטוטים מיומנו של למקין. התוצאה, שזיכתה את היוצרים בשני פרסים בפסטיבל סנדאנס (עריכה ואנימציה), מטרידה ביותר אך גם נוטעת תקווה נוכח האמונה האיתנה של האנשים בכך שפועלם יביא פרי - אם לא בדור הזה אז בעתיד.

(מתוך אתר סינמטק ירושלים: http://www.jff.org.il)

 

הפרימיירה תתקיים בתאריך 6.3. בקולנוע Moviemento
Kottbusser Damm 22 10967 Berlin

 האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/918229061543312/

עדכון אחרון ב-רביעי, 11 פברואר 2015 13:18
 

איך רואים אותנו אחרים

להלן תרגום של כתבה  על ישראלים בברלין, שעשתה עיתונאית מפינלנד שראיינה בין היתר גם את אילן וייס.
המקור, בפינית, למי שמבין/ה מופיע פה: http://www.nytid.fi/2014/12/tel-aviv-berlin-enkelbiljett/

More and more Israelis leave their homeland for Berlin. The reasons may be financial, personal or political, but the basic factor is that a growing group finds that life in the war-mongering right wing government of Israel is unbearable. Cheap, multicultural Berlin attracts a growing Israeli population.

The resurrection began in October last year when a 25 year old former officer in the Israeli army posted pictures online of their purchase receipts - which included a popular chocolate pudding in Germany cost a third of what it costs in Israel - and bragged about how good life was in Berlin. The campaign was the beginning of the so-called Milky protest, after chokladpuddingens Israeli name. Over 17,000 have liked the campaign on Facebook, and hundreds of Israelis have posted photos where they are holding signs and ask Chancellor Angela Merkel for a visa to Germany.

- It is simply a reaction to the difficult economic situation: things cost 30-40 percent less in Berlin than in Tel Aviv, it is a reality, says Ilan Weiss, who runs the website israelisinberlin.de.

- In recent years, Israel has chosen rovkapitalismens way. If socialism once inspired the kibbutz, the atmosphere today brutal, and people can barely stay alive.

Weiss was one of the first Israelis who bought a one way ticket to Berlin, and since then many followed his example.

- I came here the first time to study engineering 1972. 1978, I married a German girl (in Israel, red.anm.) And we decided to move to Berlin in 1990. The wall had just fallen and the city was being become more international, and create a new identity.

Although the couple separated, Weiss chose to remain in Berlin, and the idea to create a web page came a day of necessity.

- I was inundated by phone calls and emails, and decided to simply lay out all the information online.

The website currently has around 10,000 visits a month.


Self-examination attracts

For decades got the historical shadow of the Holocaust, many Israelis to boycott Germany and German products, but today it discovers a new generation of Berlin, its cheap accommodation, sexual freedom, and the multicultural society. Mainly seen in Berlin as a peaceful, safe place, far from the armored carriages rattling.

- It is primarily a question of generations, explains the Israeli historian Ilan Pappe.

- It is easier for young Israelis to put behind them the memory of World War II and focus on their own lives. They are educated enough and resourceful enough to start a new life here.

As many Israelis have passports in other European countries or stay in Berlin for short periods, it is difficult to determine exactly how many Israelis living in Berlin, but the estimate of between 10 000 and 15 000. Most moving because of work, but as time goes on, the more it begins to personal, social and political factors influence the decision to stay.

- I moved to this beautiful city on the recommendation of my mentor Noam Sheriff, who studied here in the 50s, says 37-year-old Gil Raveh, who is a freelance orchestral conductor from Avichail.

- Berlin was the capital of classical music, he used to say. And he was right.

Since Raveh arrived in Berlin in 2006, much has happened. He has found both love and himself.

- Today I am myself and have no religion or nationality, and does not try to define myself in any way. Had I stayed in Israel, I had never gone through this amazing life and enriching process of self-examination that led me into who I am today. Israel has no prerequisites for this kind of self-exploration, because the basic mental climate of war, stress and hatred prevents you from even begin to grasp such matters. In Israel forced a just survive mentally and financially, while I am interested to grow.

38-year-old Adi Liraz has a similar history. She wanted to be an artist in Berlin, and moved to the city in 2003. Today, she has found its place. She has a German partner and two children, and begins to have a deep connection to their Jewish roots, without itself being religious. Besides the professional ties to Berlin, she has today also political.

- The situation in Israel was difficult back then I moved, and it has gotten worse with time. The occupation and racism are the questions that upsets me the most.

She believes that Israel is "a totalitarian country with several examples of discrimination against non-Jews living there, but also of Oriental Jews." Therefore, she plans to stay in Berlin, even if she misses her country, and especially his family, his old friends, language, food, sea, desert, and much more. At least, she says, needs her children away from the negative aspects of growing up in Israel.


Little political hope

On the other side of the coin is Berlin. If the city's 1900-century history is tragic, it seems its present and future promising, says Ilan Weiss.

- In Germany, there were amazing people that we are indebted to because they dealt with the country's past. In fact, no other country undergone such a process. It was conducted for us to have a future. And the more we go forward, the liberal become Germany in their attitudes towards foreigners.

Udi Berner is a 34-year-old violinist and composer on its website gives visitors a view of life in Berlin.

- It all flows easily and quietly, there are a lot of nature around town and people respect one's private and mental sphere. It does not feel like people are constantly trying to trick one and it gets a pay taxes, he says.

Berner had already been a long time longed to move from Tel Aviv to Berlin and then his personal and financial situation allowed it, he kind of thing.

- If young Israelis begin voting with their feet and simply leave the country, it means that there's anything wrong with that, says Ilan Weiss.

- Of course trying the Israeli press get the diasporas voice heard every time the topic pops up, but there seems to be no way out of the current situation. Before each election begins Israel's rich staring fixedly at the politicians, and the politicians who also makes money on the current situation, staring back. Neither of these two groups have no desire to change things.

Text & photo Alessandra Garusi

Translation Janne Wass

עדכון אחרון ב-חמישי, 08 ינואר 2015 14:01
 

Der U-Boot-Bunker Valentin: פתיחת תערוכה של תלמידי בתי ספר מגרמניה וישראל

AusstellungseröffnungEVZ EK Bunker Valentin web-1
Der U-Boot-Bunker Valentin: Geschichte in Beton
Eine Ausstellung entwickelt von Schülern des Gymnasiums
Obervieland, Bremen und der Alliance School, Haifa

Im Dezember 1942 wurde der Bau des U-Boot-Bunkers Valentin in Bremen-
Farge beschlossen. In nur 20 Monaten wurde die verbunkerte, fünf Fußballfelder
große Werft errichtet. Hier sollten U-Boote des Typs XXI im Fließbandverfahren
produziert werden, um den Vorstoß der Alliierten zu
stoppen. An der Errichtung des Bunkers arbeiteten bis zu 10.000 Zwangsarbeiter,
etwa 2.000 starben an den unmenschlichen Arbeitsbedingungen.
Kurz vor Kriegsende wurde der Bunker durch die britische Royal Air
Force zerstört – im Bunker Valentin wurde kein einziges U-Boot gebaut.
Ein deutsch-israelisches Jugendaustauschprojekt im Förderprogramm
EUROPEANS FOR PEACE hat dieses lange verdrängte Kapitel der NSGeschichte
wieder ins öffentliche Bewusstsein gebracht. Die Ausstellung,
die im Rahmen des Projekts im Jahr 2012 entstand, trägt beispielhaft zur
regionalen und überregionalen Erinnerungskultur bei. Die Ausstellung
ist bis zum 16. Januar 2015 im Foyer der Stiftung EVZ zu sehen.


Programm
Begrüßung
Günter Saathoff, Vorstand der Stiftung EVZ
Begrüßung und Moderation
Dr. Elke Gryglewski, Wissenschaftlich-Pädagogische Mitarbeiterin
der Gedenk- und Bildungsstätte Haus der Wannsee-Konferenz
Projektvorstellung
Dr. Jens Winter, Lehrer am Gymnasium Obervieland, Bremen,
u. a. für Soziologie und Politik
Dr. Marcus Meyer, Wissenschaftlicher Leiter des
Denkort Bunker Valentin
Corinna Gaartz, Vivien Sbach und Nora Spöttel,
Projektteilnehmerinnen
Stehempfang
Da tum und Ort
Donnerstag, 20. November 2014 · 19 Uhr
Stiftung EVZ · Lindenstraße 20–25 · 10969 Berlin
Anmeldung bis zum 14. November 2014 erbeten.
Veronika Sellner, Stiftung EVZ · Tel.: 030 25 92 97-49
Fax: 030 25 92 97-11 · E-Mail: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת
www.stiftung-evz.de · www.stiftung-evz.de/newsletter

עדכון אחרון ב-חמישי, 20 נובמבר 2014 20:41
 

תערוכה של משה גרשוני ב neue Nationalgalerie

MOSHE GERSHUNI. NO FATHER NO MOTHERgershuni
13. September – 31. Dezember 2014 | Neue Nationalgalerie
www.moshegershuniinberlin.de

Die Termine im Überblick 4. November 2014, 19 Uhr Hanns Zischler liest Gershom Scholem Das Davidschild – Geschichte eines Symbols Lesung Gershom Scholem entfaltet in dem erstmals 2010 komplett auf Deutsch veröffentlichten Essay Das Davidschild die komplexe Geschichte eines zentralen jüdischen Symbols. Der Autor und Schauspieler Hanns Zischler stellt das Buch in einer eigens zusammengestellten Textfassung vor. 13. November 2014, 19 Uhr Nir Baram | Olga Grjasnowa Schaut in den Spiegel Lesung und Gespräch Moderiert von Daniel Schreiber; deutsche Übersetzung gelesen von Aram Tafreshian Der israelische Autor Nir Baram und die in Berlin lebende Autorin Olga Grjasnowa lesen aus ihren aktuellen Werken und reden über Politik und Literatur, über russische Klassiker und die UdSSR, über Israel und Deutschland, die Tücken der arabischen Grammatik und vor allem über das Schreiben. 18. November 2014, 19 Uhr Lizzie Doron| Adriana Altaras Auf der Suche nach dem Vater Lesung und Gespräch Moderiert von Shelly Kupferberg; deutsche Übersetzung gelesen von Naomi Krauss Die Frage nach der Identität im Spannungsfeld von jüdisch-deutsch-israelischem Leben zieht sich durch die zweite und dritte Generation der Holocaust-Überlebenden. Die israelische Autorin Lizzie Doron und die in Berlin lebende Adriana Altaras beschreiben diese Suche und Zerrissenheit in ihren Werken sensibel und doch unnachgiebig. 25. November 2014, 18.30 Uhr Dieter Kosslick| Peter Körte Ein Gebäck rollt um die Welt Lesung und Gespräch Der Bagel ist das Symbol für jüdisches Essen schlechthin. Der Leiter der Internationalen Filmfestspiele Berlin, Dieter Kosslick und der renommierte Filmkritiker und Journalist Peter Körte (FAS) lesen aus ihrem leider vergriffenen Buch Das Buch Bagel. Ein Gebäck rollt um die Welt. Ausführliche Informationen zur Ausstellung und zum Programm unter www.moshegershuniinberlin.de. Eine Anmeldung ist nicht erforderlich. Zur Teilnahme ist ein Veranstaltungsticket an der Kasse zu erwerben (6 Euro, ermäßigt 3 Euro), welches auch den Eintritt in die Ausstellung Moshe Gershuni. No Father No Mother ermöglicht. In Zusammenarbeit mit der Kultur- und Konzeptagentur Graf & Frey GmbH

Moshe_Gershuni_Rahmenprogramm.pdf

עדכון אחרון ב-שישי, 07 נובמבר 2014 13:25
 


JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL

הרשמה (לאתר ולניוזלטר)

מודעות חדשות


ספונסרים

נילי שני - Ensof Webdesign
שירותי גרפיקה ובניית אתרים
באנר
באנר